סגירת מעגל מרגשת, או למה אני כל כך אוהב את הרשת

אתמול בערב פרסמתי את חלקו השני של הפוסט על מרגרט בורק-וויט. אחת הפסקאות בפוסט מתארת את הצילומים שבורק-וויט צילמה בימים הראשונים לאחר שחרור בוכנוולד, וזו אחת התמונות שפרסמתי בפוסט, תמונה שבה ניראית אסירים שזה עתה שוחררו על ידי האמריקאים. התמונה פורסמה בשבועון לייף, ובמאות מקומות שונים. מתוך עשרות אלפי התמונות שבורק-וויט צילמה, סדרת התמונות משחרור בוכנוולד היא המפורסמת ביותר.

אסירים בבוכנואלד אחרי שחרור המחנה. צילום: מרגרט בורק-וויט.
אסירים בבוכנואלד אחרי שחרור המחנה. צילום: מרגרט בורק-וויט.

אתמול בערב טל פורקוש כתבה על אותה תמונה פוסט מהזווית האישית: המצולם משמאל, האיש עם הברט, התלתל הסורר, הז'קט המחוייט (הקצר), המבט החולמני והיד על הגדר הוא סבא שלה, הרמן פורקוש, יבדל לחיים ארוכים.

כל הרשתות החברתיות עסקו ביממה האחרונה בשואה, בסיפורים אישיים ומשפחתיים משם, ובכל מה שהאנשים שם עברו. ציוץ מקרי של מורן לביא בטוויטר גרם לי לראות את הפוסט הזה, וכמובן שמיד יצרתי קשר עם טל.

סבא הרמן פורקוש היה בן 19 בעת ששוחרר, והשנה הוא חוגג 84 שנים, וכמו שטל מתארת, הוא חי ובועט : )   ולמרות זאת – כששואלים אותו בן כמה הוא, הוא עונה שהוא בן 65, כמניין השנים שחלפו מאז השחרור.

הוא זוכר היטב את הסיטואציה שבה צולם, וזוכר היטב את החיילת האמריקאית שהייתה שם, אם כי לא היה לו מושג מה היא אומרת משום שהוא אינו דובר אנגלית. הוא רק סיפר שהעבירו אותם במחנה ממחנה למחנה (בתוך בוכנוואלד) לאחר שהאמריקאים החלו לחלק מזון ובדרך היא תפסה אותם וצילמה אותם. לבורק-וויט לא היו הוראות בימוי, והיא לא העמידה אותם בפוזה מסויימת, אלא רק רק צילום טבעי. כשטל שאלה אותו לגבי שאר האנשים שבתמונה, סבא הרמן ענה כי הוא לא מכיר איש מהמצולמים.

הנה תמונה עדכנית של סבא הרמן (במרכז): אי אפשר לטעות במבט שנשאר זהה.

הרמן פורקוש
הרמן פורקוש

טל – הסיפור ריגש אותי מאד. תודה רבה על שחלקת אותו עמנו. שמחתי עוד יותר לשמוע שסיפרת גם לסבא שלך על הפוסט.

.

.

16 comments

    1. טל – יצרתי קשר עם האנשים מארכיון LIFE ואני מנסה לעניין אותם עם הסיפור. אולי נצליח למצוא עוד קשרים לתמונה.

  1. בכל פעם שאני רוצה להסביר לאנשים מה זה בלוגים ולמה זה טוב, אני שולחת אותם לכאן. לבלוג הכל כך נפלא שלך. תודה.

  2. באמת מצמרר ומרגש.
    כמה טוב שלפעמים יש גם הפי אנד וכאן זה בענק.

    ולגבי הרשת – הכוח הגדול שלה הוא שהיא הופכת את כל היקום הענק הזה לקרוב עד למגע יד אפילו כבר לא כפר גלובלי.

  3. מצמרר ומרגש במיוחד.
    מיכאל, תודה רבה על הפוסט.
     
    ש.

  4. נפלא! באמת מרגש. גם משמח. התמונה המקורית נראית כל כך רחוקה, ישנה, שואתית…  וקשה לדמיין שהאיש עדיין חי, ובועט, מעולה, אני שמח, ויש לו בדיוק את אותו פרצוף, אבל כל כך בנסיבות אחרות, מוות וחיים. כמו שהוא סופר 65. נהדר. תודה מיכאל. אין על הרשת.

  5. הפוסט רגיש אותי מאוד.
    כמה זה נכון ש"לכל איש יש שם"
    גם אם מדובר בתמונה שראינו רבות כמוה ותשובת ליבנו לא תמיד נינתנת לפרטי שבתמונה.

    1. מוטי, שמח לראות אותך אצלי. הפרטים שבכל תמונה, ולא הקומפוזיציה שלה, הם מה שעושים עבורי את ההבדל. רק עכשיו אני מתחיל להבין את זה, ככל שאני יותר מנתח תמונות, כך הפרטים (אלה שרואים ואלו שלא) הם שחשובים.

  6. נפלאות החיים ונפלאות הרשת. הפוסט הראשון מרגש אבל זה מרגש כמו שרק אפשר
     

  7. מיכאל,
    זה פשוט מדהים, הסיפורים האלה, המצמררים ומרגשים כל כך. אני תמיד חוזר לשאלה "מה היה קורה אילו" באותם הימים היתה קיימת הרשת. מי יודע אם הזוועה הייתה מתרחשת.
    סיפור מדהים, נצחון הרוח ממש.  

  8. יגאל, מעשי הטבח באפריקה ובמזרח התיכון ומחנות הריכוז בצפון קוריאה מעידים על כך שהזוועות ממשיכות להתרחש.

Comments are closed.